בעניין: בקשה לביטול פסק דין
1. ביום 28.6.11 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בתיק מס' 22486-04-11 (להלן:"תביעת סאלח"), וביום 6.12.11 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בתיק מס' 44315-09-11 (להלן:"תביעת אכרם"). פסק הדין בתביעת סאלח ניתן על בסיס אישור מסירה ותצהיר מוסר, לפיהם ביום 12.5.11 בשעה 12:00 מסר פאדי חיאדרי (להלן:"פאדי") את כתב התביעה לנתבעת בבית הספר בו היא עובדת כגננת והנתבעת סירבה לחתום על אישור המסירה. מעיון בת/3 עולה כי פסק הדין בתביעת סאלח הומצא ביום 30.6.11 בביתה של הנתבעת לידי גיסתה בסיטה על ידי חאלד גנאים (להלן:"חאלד"). חאלד לא נשאל היום כיצד ווידא כי בסיטה מתגוררת עם הנתבעת ולכן לא ניסתרה טענת הנתבעת לפיה בסיטה אינה מתגוררת עימה. פסק הדין בתביעת סאלח הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בעכו במסגרת תיק הוצל"פ מס' 08-21757-11-2. לפי ת/5 האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל נמסרה לנתבעת ביום 5.10.11 בשעה 10:20. חאלד לא ידע להסביר כיצד ייתכן שביום 5.10.11 בשעה 10:20 הצליח למסור בו זמנית את אזהרת ההוצאה לפועל הנ"ל לנתבעת בביתה וכן מסמכים אחרים (ת/4) לידי הנתבעת בבית הספר בו היא עובדת (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 15 - 17). ההסבר היחיד אותו ניתן לחלץ מתשובתו הינו כי כל המסירות בוצעו במקום העבודה והאמירה האחרת בטופס האזהרה מקורה בנוסח הסטנדרטי של הטופס .
2. ביום 18.3.12 נתתי החלטה לפיה יאוחד הדיון בתיקים שמספרם 22486-04-11 ו 44315-09-11. בשני התיקים הוגשה בקשה לביטול פסק דין ביום 1.1.12.
3. בבקשות לביטול פסקי הדין, טוענת הנתבעת כי נודע לה על התביעות רק ביום 27.12.11 לאחר שקיבלה שיחה טלפונית מבנק ערבי ישראלי, סניף סכנין, בה הודיעו לה כי נתקבל אצלם עיקול ע"ס 72,000 ש"ח על חשבון הבנק של הנתבעת. לטענתה של הנתבעת, פקידת הבנק היא זו שמסרה לה את מספר תיק ההוצאה לפועל שבמסגרתו הוטל העיקול.
4. הנתבעת מציינת, כי מייד לאחר קבלת השיחה הנ"ל היא פנתה לבנה לוטוף אבו ח'ליל
( להלן "לוטוף") שהינו עורך דין בעיסוקו והודיעה לו על השיחה. הנתבעת טוענת כי מיד לאחר מכן פנה בנה לוטוף ללשכת ההוצאה לפועל בעכו וצילם בעבורה את מסמכי תיק ההוצאה לפועל שמספרו 08-21757-11-12 ולאחר מכן פנה לוטוף לבית המשפט וצילם בעבורה את כל המסמכים בתא"מ 22486-04-11. הנתבעת מציינת כי במהלך הבדיקה עלה כי אח נוסף של סאלח שעבאן ( להלן "סאלח") בשם אכרם שעבאן ( להלן "אכרם") הגיש תביעה זהה כנגד הנתבעת במסגרת ת.א. 44315-09-11 ופסק דין בתביעה הנ"ל ניתן בהעדר הגנה ביום 6.12.11.
5. הנתבעת טוענת כי יש לבטל את פסקי הדין מחובת הצדק. לטענתה היא מעולם לא קיבלה את כתבי התביעה בשני התיקים האזרחיים הנ"ל, לא את פסקי הדין שניתנו במסגרתם ולא כל מסמך אחר הקשור אליהם. כמו כן, טענה הנתבעת כי היא מעולם לא קיבלה את האזהרה נשוא תיק ההוצאה לפועל הנ"ל ולא כל מסמך אחר במסגרת אותו תיק הוצאה לפועל מאחר והתובע ביקש ביצוע מסירה אישית מטעמו של אזהרת ההוצאה לפועל ולא ביצוע מסירה דרך לשכת ההוצאה לפועל .
6. באשר לתביעת אכרם יש לציין את הנתונים הבאים. פסק הדין ניתן בעקבות בקשה למתן פסק דין אליה צורף אישור מסירה ותצהיר החתומים ע"י ח'אלד שבמסגרתו טוען ח'אלד כי ביום 5.10.11 הוא פנה לכיתה בה עובדת הנתבעת ומסר לידיה את כתב התביעה וכי הנתבעת סירבה לחתום וכל זאת בנוכחות העוזרת שורוק שואהנה ( להלן "שורוק") . הנתבעת טענה, כי הדברים כפי שפורטו בתצהיר הם שיקריים. הנתבעת טוענת כי ח'אלד מעולם לא מסר לה כתב תביעה בתיק הנ"ל לא ביום 5.10.11 ולא בכל מועד אחד. הנתבעת צירפה את תצהירה של שורוק אשר תומך בטענתה, כי לא קיבלה את מסמכי התביעה. שורוק טענה כי כחודש וחצי לפני יום עשיית התצהיר , הגיע איש לגן ואמר למורה המשלימה ששמה היאם זבידאת כי הוא מבקש למסור לנתבעת מסמכים של בית המשפט . אותה מורה הסבירה לו כי באותו היום הנתבעת לא נמצאת והיא נמצאת בלימודים באוניברסיטה ומסרה לו כי הוא יוכל לפנות לבעלה של הנתבעת .
7. סאלח הגיש תגובה לבקשה לביטול פסק דין ביום 2.2.12. בתגובתו טען סאלח כי אישורי המסירה ותצהירי המוסרים נמסרו ע"י שליחים שזוהי עבודתם. יתרה מכך, סאלח טוען כי השליחים בספק באם העוזרת חתמה על תצהירה ביודעה על מה מדובר. עוד נטען כי לנתבעת היסטוריה של סירוב לחתום על כתבי בי דין , כפי שעולה מהעתק צו הפסקת בניה עליו סירבה לחתום וכפי שעולה מהחלטת כב' השופט נווה להתנות ביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה בהפקדת 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט .
8. בנוסף טענה הנתבעת כי תקנות סדר הדין האזרחי דורשות כי ההמצאה תתבצע למען של הנתבע ולא למקום עבודתו, ומשלא הומצאו מסמכי התביעה במענה של הנתבעת הרי שבהכרח בוצעה מסירה שלא כדין. עיון בפרק ל"ב סימן א' של תקנות סדר הדין האזרחי מלמד כי בעיני מתקין התקנות אין עדיפות להמצאה בבית על פני המצאה במקום העבודה ובלבד שהתקיים הכלל לפיו ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו ( תקנה 477 ) . הנתבעת טוענת כי ניתנו החלטות שונות הדוחות את האפשרות לבצע המצאה של כתב התביעה במקום עבודתה של הנתבעת . דא עקא , הנתבע לא טרחה לצרף את מרבית ההחלטות אליהן היא מפנה . ההחלטות היחידות שצורפו הן החלטות של כב' הרשמת (כתוארה אז) ספרא-ברנע , בהן נקבע כי לא ברור כיצד ניתן לבצע מסירה במקום עבודתה של אימו של הנתבע . ברי כי החלטות אלה אינן רלוונטיות למקרה דנן בו נטען כי בוצעה מסירה במקום עבודתה של הנתבעת . על כן , לא אוכל לקבל את הטענה לפיה מסירה שבוצעה במקום העבודה של הנתבעת אינה מהווה מסירה כדין . יחד עם זאת , אציין כי מבחינת דין רצוי אין מקום לעודד המצאה של כתבי טענות במקום העבודה כאפשרות ראשונה לאור אי הנעימות הכרוכה בכך . המצב הרצוי הוא כי המסירה במקום העבודה תהייה האופציה השנייה לאחר שהניסיון לבצע את ההמצאה בבית המגורים לידי הנמען לא עלה יפה .
9. בדיון שהתקיים היום נחקרו פאדי, ח'אלד והנתבעת על האמור בתצהיריהם. במהלך הדיון ניתנה החלטה המוציאה מתיק בית המשפט את תשובת הנתבעת לתגובת התובעים לאחר שהתברר כי תשובה זו לא הומצאה כדין לב"כ התובעים טרם הדיון. יחד עם זאת, איפשרתי לב"כ הנתבעת לכלול את הטיעונים שהועלו במסגרת התשובה כחלק מסיכומי טענותיו.
10. פאדי סיפר כי היו מקרים נוספים בהם ביצע מסירות לנתבעת ולילדיה, כאשר רק בשניים מאותם מקרים בנוסף למקרה דנן, היה סירוב של הנתבעת ולוטוף לחתום על אישורי המסירה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 28 - 31). לפיכך לא ניתן לומר כי עדותו של פאדי תומכת בטענת התובעים לפיה הנתבעת מסרבת באופן שיטתי לחתום על אישורי מסירה. התברר במהלך החקירה כי הבן של פאדי מתחנך בגן אותו מנהלת הנתבעת. למרות זאת, טענה הנתבעת כי לא הכירה את פאדי לפני יום 1.9.11 (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 25). פאדי סיפר כי הסכים להודות במסגרת השיחה המוקלטת בינו לבין הנתבעת, כי לא מסר את כתב התביעה לנתבעת כיוון שאישתו ביקשה ממנו לעשות כן בעקבות כוונת הנתבעת להעביר את בנו של פאדי לגן אחר (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 13 - 27). יש קושי לבסס ממצא על עדותו של מי שמוכן לשנות את גרסתו, גם כאשר שינוי הגרסה נעשה תחת לחץ בנסיבות שתוארו על ידי פאדי. יחד עם זאת, כאשר אני נדרש להכריע בין הגרסאות הסותרות שנשמעו בפניי היום, אני מעדיף את גרסתו של פאדי על פני גרסתה של הנתבעת. פאדי שנכח בדיון מתחילתו יכול היה להבין כי הנתבעת נקלעה לבעיה משמעותית כאשר בית המשפט החליט להוציא מהתיק את התשובה לתגובה, אליה צורף תמליל השיחה בינו לבין הנתבעת. חרף האמור לעיל ולמרות שהשיחה התנהלה בשפה הערבית, שאינה מובנת לבית המשפט , בחר פאדי להודות כי במסגרת הקלטת הוא מודה בכך שלא ביצע את המסירה. אני סבור כי בחירתו של פאדי בגירסה שאינה נוחה לו, כאשר יכול היה לבחור בגרסה נוחה יותר, מחזקת את מהימנות גירסתו הבסיסית ומצדיקה קבלתה. כך בפרט, כאשר מעמידים גירסה זו מול גירסתה של הנתבעת, שלכל אורך חקירתה התחמקה ממתן תשובות לשאלות שנשאלה ( ע' 10 , ש' 14 עד 22 , ע' 11 , ש' 27 עד 28 , ע' 11 ש' 31 עד ע' 12 ש' 8 , ע' 15 , ש' 13 עד 18 ) .
11. ח'אלד סיפר כי הוא עוסק בביצוע מסירות משפטיות מזה 20 שנה. ח'אלד אף הפגין בקיאות בלשון התקנות הרלוונטיות כאשר אמר כי אין בתקנות סדר הדין האזרחי הוראה האוסרת ביצוע מסירה לבעל דין במקום עבודתו. ח'אלד כשל במילוי תצהיר המוסר שצורף לאזהרה בכך שלא ציין כי האזהרה נמסרה במקום העבודה של הנתבעת. יחד עם זאת, כיוון שההתרשמות הכללית של בית המשפט מעדותו של ח'אלד הייתה חיובית, איני סבור כי די בפגם זה כדי שלא לבסס כל ממצא על עדותו של ח'אלד ועל אישורי המסירה שביצע. לטעמי, הפגם הנ"ל באישור המסירה של האזהרה צריך לשמש שיקול המצדיק קביעה לפיה קיומו של ספק באשר למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין בתביעת סאלח, צריך לפעול לטובתה של הנתבעת. מסקנה שכזו מאפשרת מחד ליתן משקל ראוי לפגם באישור המסירה של האזהרה ומאידך ליתן את המשקל המתאים לגירסתו הבסיסית של ח'אלד שלא נסתרה.
12. הנתבעת סיפרה כי עד המקרה בו קיבלה דבר דואר שאינו כולל את התוכן המופיע על גבי אישור המסירה, נהגה לחתום ללא כל בדיקה וללא כל היסוס על אישורי מסירה ( ע' 12 , ש' 15 עד 25 , ע' 14 , ש' 21 - 25). לאחר אותו מקרה נוהגת הנתבעת שלא לחתום על אישור מסירה עד אשר מגיע למקום בנה, שהוא עו"ד במקצועו או עו"ד שעובד עימו או בעלה. ברי כי להתנהלותה זו של הנתבעת אין כל הצדקה על פי דין. הנתבעת העידה על עצמה כי היא אישה משכילה, גננת במקצועה הלומדת לתואר שני. הנתבעת יודעת לקרוא עברית. הנתבעת סיפרה כי יש לה בבית שלושה עורכי דין. במצב דברים זה לא ברור מהו הבסיס המשפטי להתנהלותה הקבועה של הנתבעת, שיש בה כדי להכביד שלא כצורך על פקידי המסירה המגיעים לביתה ולמקום עבודתה. גם אם לנתבעת יש השגות, המבוססות על חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד החינוך שלא הוצגה, בדבר תקינות המסירות המבוצעות במקום עבודתה, אין הדבר מכשיר סירוב שיטתי ומכוון לחתום על אישורי מסירה, כל עוד לא מגיע למקום בעלה או בנה של הנתבעת. אין כל מניעה, כי הנתבעת תפתח בנוכחות פקיד המסירה את המעטפה, תוודא כי קיימת התאמה בין האמור באישור המסירה לגבי תוכן המעטפה לבין תוכן המעטפה למעשה ורק לאחר מכן תחתום על אישור המסירה. יחד עם זאת לא אוכל לומר כי התנהלות שיטתית זו מקורה בזילזול מופגן של הנתבעת בחובותיה כבעלת דין . סביר יותר להניח כי מאחורי התנהגות זו עמד ייעוץ משפטי שקיבלה הנתבעת, ו/או מורת רוחה על ריבוי המסירות המשפטיות והניסיונות לבצע את המסירות במקום עבודתה . טעות משפטית שכזו יכולה להוות לכל היותר התרשלות המצדיקה חיובה של הנתבעת בהוצאות ואין בו כדי להצדיק סגירת שערי בית המשפט בפני הנתבעת. אכן הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע מפקח הבניה מצא לנכון לציין כי סירבה לחתום על צו מינהלי להפסקת בנייה ביום 7.2.10 (נספח א' לתגובת התובע סאלח). יחד עם זאת, כיוון שפאדי אישר כי היו מקרים אחרים בהם הנתבעת הסכימה לחתום על אישורי מסירה שבוצעו על ידו, לא אוכל לקבוע כי התנהלותה של הנתבעת מהווה זילזול בחובותיה כבעלת דין במידה המצדיקה סגירת שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה.
13. מן המקובץ עולה כי פסקי הדין שניתנו כנגד הנתבעת ניתנו כדין ואין מקום להורות על ביטולם מחובת הצדק. עוד עולה כי המחדל בעטיו לא הוגשו כתבי הגנה במועד מקורו ברשלנות של הנתבעת שאינה מגעת כדי זילזול שיטתי ומתמשך של הנתבעת בחובותיה כבעלת דין. לפיכך אפנה כעת לבחון אם טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת מקימות לה הגנה טובה שדי בה כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
14. לגופו של עניין, התביעה כנגד הנתבעת הוגשה בגין טענות להכפשות , לשון הרע ותלונת שווא במשטרה מצד הנתבעת כלפי התובעים . הנתבעת טוענת כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים התגלעה בחודש פברואר 2010 בשאלת גבולות וזכויות אחרות במקרקעין הידועים כחלקות 50 ו58 בגוש 19283 בעיר סחנין. הנתבעת טוענת כי סיכויי ההצלחה שלה גבוהים לאור העובדה שאכרם וסאלח השתתפו בזריקת אבנים על הנתבעת ועל ביתה והם פגעו בה ובבנה ובביתם ועל כן סיפרה הנתבעת לשוטרים את מה שראתה. הנתבעת טענה כי למיטב ידיעתה תיק התלונה עדיין מתנהל כנגד החשודים. בדיון היום לא נסתרה טענת ב"כ הנתבעת לפיה ערר שהגישה הנתבעת על החלטת המשטרה לסגור את תיק החקירה בתלונתה בגין תקיפה, התקבל ותיק החקירה עודנו פתוח. בסיכומיו הפנה ב"כ התובעים לתעודת חדר המיון , שצורפה כנספח האחרון של כתב התביעה בתביעת סאלח וביקש לקבוע כי ישנה סתירה בין דברי הנתבעת לרופא בחדר המיון לבין עדותה היום לפיה נחבלה בשתי הכתפיים. לאחר עיון בתעודת חדר המיון אודה ולא אבוש כי לא הצלחתי לפענח את כתב היד בתעודת חדר המיון ולכן לא אוכל לקבוע כי קיימת סתירה בין דברי הנתבעת לרופא בחדר המיון לבין עדותה היום. מכל מקום, לא אוכל לקבוע כי גירסתה של הנתבעת כפי שהועלתה בבקשה לביטול פסק הדין ( סעיפים 15 - 23) הינה בלתי מתקבלת על הדעת במידה המצדיקה דחייתה כבר בשלב הזה. לאור טענתה של הנתבעת סבורני כי לא ניתן להגיד שטענותיה אינן מקימות הגנה טובה מפני התביעות . מדובר בתביעה בגין תוכנה של תלונה שהוגשה למשטרה . כאשר הנתבעת מתגוננת מפני תביעה שכזו די לה להראות כי הגישה את התלונה בתום לב כדי לזכות בהגנה לפי ס' 15(8) לחוק איסור לשון הרע .
15. אשר על כן, הנני מבטל את פסקי הדין בתיק מס' 22486-04-11 ובתיק מס' 44315-09-11. הנתבעת תגיש כתבי הגנה בתוך 45 יום מהיום.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך של 1000 ש"ח. סכום זה ישולם לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא החלטה זו לעיונו של כב' הנשיא רקם, הממתין להחלטה זו כפי שעולה מהחלטתו בתיק תא"מ 47578-09-11 מיום 29.2.12.